| |||||||||||
 |
|
הספינה "אגוז" וסיפור טביעתה/ אדרי דוד ספינת אגוז טבעה ב 10 לינואר 1961 עם 44 מעפילים. בניהם האלחוטן איש "המוסד" חיים צרפתי ז"ל. הניצולים היחידים מהספינה היו קפטן הספינה ושני אנשי צוותו הספרדיים. עם היוודע האסון יצאו לחיפושים מטוסים בריטים וספינות צרפתיות וכן ספינות דיג מהחוף המרוקני. לאחר זמן התגלו כ- 22 גופות והשאר שקעו במצולות עם הספינה הטבועה. הטרגדיה פורסמה במרוקו וברחבי העולם. באותה עת הייתה בקזבלנקה שבמרוקו ועידת ראשי מדינות אפריקה. ביקורו של נשיא מצרים גאמל עבדול נאצר וטביעת הספינה על נוסעיה חשפה את פעילות ה"ציונים" במרוקו שהיא מדינה ערבית, וכן את יחס השלטונות ליהודים שרשמית הוגדרו כאזרחים שווים בפני החוק, אך לא ניתן להם לעלות לישראל בצורה לגלית . אני מבקש להחזיר אתכם לאותה תקופה שבה לא היה ניתן לעזוב את מרוקו, ובכל זאת אלפים יצאו בדרך הים והיבשה כשהם מבריחים גבולות בעזרת אנשי ה"מסגרת" שזו המחתרת של היהודים במרוקו. המשפחות שנאספו מכל רחבי מרוקו בקזבלנקה, הוסעו כ 12 שעות ברכב סגור, נסיעה של 12 שעות, עד קרוב לחוף אל-חוסיימה. שם הסתתרו מתחת לגשר עד הלילה. בחשכה מוחלטת, בקור של חודש ינואר, צעדו העולים בערוץ וואדי שהוביל לחוף. נאסר עליהם לדבר או להצית סיגריה עד לעליה על הספינה. בפחד מתמיד מהלא נודע ומהחשש להיתפס, נרגשים ומאופקים, הלכו העולים אחרי ה"ציונים" בעיניים עצומות. המבוגרים קיבלו כדורי הרגעה, התינוקות בקבוקי חלב והילדים סוכריות. בין העולים הייתה סבתא בת יותר מ- 80 שנה שנישאה על גבו של איש המחתרת חיים בן שטרית והיא עלתה ראשונה על הסירה שהובילה לספינה. עליית המעפילים לספינה הייתה מהירה וחלקה וארכה כ- 45 דקות. פעילי המחתרת חזרו לקזבלנקה דרך וואזאן לאחר תפילה בקברו של ר' עמרן בן דיוואן. כאמור מדובר בחורף, והים התחיל לסעור תוך כדי הפלגה לגיברלטר. מים רבים נכנסו לספינה וזעקות שבר בקעו מכל עבר. אנשים חגרו חגורות הצלה (מי שהספיק) ותוך זמן קצר מאד צללה הספינה על נוסעיה. כש"שמע ישראל" בפיהם. אני מניח שמי שלבש חגורת הצלה נשאר בחיים שעות ספורות עד שנפח את נשמתו בשל הקור. הפלגתה ה- 13 של ספינת אגוז נגמרה במצולות הים. אנו עדים לעוד נדבך בדרכו הארוכה של העם היהודי למולדתו ושל יהודי מרוקו לציון. חיים צרפתי אלחוטן הספינה טבע עם "אגוז" היה איש "המוסד". וסיפורו הטרגי יובא לפניכם. חיים נולד בפאס ב- 1932. ב-1951 עלה עם אחיו לישראל שירת בחיל האוויר כאלחוטן עד 1954. ב- 1956 התקבל לשירות המדינה כאלחוטן ולאחר "מבצע קדש" הצטרף ל"מסגרת". חיים השתתף בכל ההפלגות של הספינה והיה צריך להשתחרר לפני ההפלגה האחרונה. חיים רצה להתחתן עם חברתו לחיים וביקש ממפקדיו להשתחרר. שחרורו נדחה מפעם לפעם בגלל אילוצי הפעילויות. היה ברור לכולם שלהפלגה הבאה הוא לא מצטרף, אך הוא שוב נעתר לבקשת מפקדיו ויצא להפלגה ממנה לא חזר. מספר הערות: הסיפור הובא בתמציתיות על-ידי. בראיה לאחור אסון "אגוז" שימש כזרז וכנקודת מפנה לעליה ממרוקו. מה שהביא למבצע "יכין" שנמשך עד 1964 ובמסגרתו עלו עשרות אלפי יהודים ממרוקו לישראל תוך הסכמה שבשתיקה מצד השלטונות. *עצמותיהם של חללי אגוז הועלו ארצה ונקברו בהר הרצל בירושלים בדצמבר 1992. אני תקווה כי מקום טביעת הספינה יתגלה וישמש כגלעד. יש הרבה תהיות לגבי טביעתה של ספינת "אגוז". אחת השאלות שאני שואל אם יש בידנו את כל המידע לגבי נסיבות טביעתה? משפחות החללים: אדרי, אזולאי, אלמליח, אלקובי, בן-הרוש, בן-לולו, גוזלן, דהאן, דדון, ליברטי, ממן, צרפתי, יהי זכרם ברוך
|
|
אתר קוסקוס- עמוד ראשי |