| |||||||||||
 |
|
אמונה בצדיקים פרק
הצדיקים הוא במיוחד במינו .אצלנו הצדיקים
היו על כל לשון של יהודי מרוקו , אינפלציה גדולה של צדיקים אגב כולם לא
בחיים. כל עיר או בתוך הערים החלוקה שכל משפחה והצדיק שלה , אבל כולם מוזכרים
בתדירות גבוהה בכל שיחה. אסור להגיד מילה רעה על שם הצדיק גם אם אין נגיעה
לצדיק עצמו , לדוגמה : סיפרתי לאימי ז"ל שעצרו את אבוחצירא בבית סוהר ( הבבה ברוך , וגם השר ) והיא
בתגובה " חס ושלום אל תגיד את זה. " לכל צדיק עושים הילולא כל אחד והתאריך
שלו , הטכסים היו דומים מכולם ,אני אספר על הצדיק " רבי אברהם בעל הנס או מול ניס " . הקבר נמצא בעיר "אזמור" עיר מאוד עתיקה סמוך "לאל ג'דידה או מזגן "לשעבר .העיר מוקפת חומה כמו
אחרות עיר שבנויה ביזור גירי , האוטובוס מוריד הנוסעים בכניסה לעיר והולכים
ברגל כרבע שעה או קצת יותר עד שמגיעים לקבר. היהודים שגרו שם מהבתים עשו
אכסניות למבקרים במשך כל השנה , אבל בהילולא לא מוצאים מקום מרוב מבקרים. מיד
עם הכניסה לעיר יש בית עלמין קטן מוסלמי ובו קבור איש שאימא אמרה שזה צדיק
שנקבר כמוסלמי ושמו " סיד אדאוי" ,אימי נתנה חוט וכסף לערבי השומר שיקשור
אותו על העץ הסמוך לקבר ( לא נותנים ליהודים להיכנס) ומתפללת לשלום המשפחה.
הדירות והחדרים כאילו
חצובים באבן הגיר , נפרסו מזרונים וישנו בתפזורת ,כמובן פרט לשירותים
ומים " מל עוינה "לא
היה שום דבר. כל משפחה הייתה מארגנת ארוחה שהיא מחלקת לכל מי שחפץ לאכול,
קוסקוס הוא מאכל מספר אחד , כל השאר כתוספת. מתחת למתחם הקבר עבר הנהר " אום רבע שריחותיו באוויר ברגע שמתקרבים לאחוזת
הקבר. הנהר היה גדול מאוד עם גאות שעלתה מדי יום מעל מטר גובה ,שהגישה לאותה
גדה התאפשרה רק עם סירה, היום הוא קצת עלוב ביחס למצבו
אז. בכניסה לקבר קבור עוד
צדיק שחשיבותו פחותה ממול ניס אבל לא
פוסחים עליו." רבי ישראל גלילי" כשהאולם
מלא ודחוס. יורד טל מהקירות וכולם אומרים שזה סימן שהברכות התקבלו."אלמברכה אלמקבולה" ומורחים הנוזל על הגוף וכ"ו .אין שנה
עד שעלינו ארצה שלא ביקרנו מספר ימים" באזמור." סיפור שהיה עם אחותי
הגדולה שקיבלה דיכאון שאחרי לידה ( עברו הרבה שנים עד שהבנתי הדבר , ) הורי
חשבו שזה "ג'נון" וצריך להוציא לה מהראש
ומהגוף. ליד הקבר היו כופתים לה הידיים מאחור כמו אסיר מביאים רב שקורא פרקי
תהילים ועוד כמו מגרש השדים ,
ככה מדי יום ביומו , שהינו שבועיים שלוש עד שהבריאה , בשביל הורי רק הצדיק
הוציא אותה מהצרה. גם הג'נון ( השדים) זכו לכבוד כשהוזכרו אימה הייתה
אומרת " בלה או ביהום "ומנשקת את היד שלה
לאחר שהניחה אותו על הרצפה.אסור לשפוך מים חמים על הרצפה ,עוד אמונה
טפלה. בהילולא היו מוכרים
כוסות עם ערק , והכרוז היה שר לדוגמה " הד אל קס
הואה מה זינו, (פעמיים) ותשרבו בזכות משה רבנו , זכותו איתכון מענה ,חנה
אוישראל כואנה הודו לה' כי טוב "פירש השיר : הכוס הזו כמה היא יפה, נשתה אותה בזכות משה
רבנו השאר זה בעברית. ומוכרים למרבה במחיר ,מן מיני מכרז. לכל צדיק היה השיר
עם חרוז על שמו. בתקופתנו שכחו מהם ,
והרבנים של היום תפסו את מקום הצדיקים ,שהלכו לעולמם לפני עשרות
שנים.
| סיפורי צדיקים
|
|
| סליחות בצל
הטרור
בימי סליחות היינו
קמים בלילה לבתי כנסת , אהבנו כילדים בין התפילות לטייל בחוץ בלילות. אבל עד
אמצע שנות החמישים בתקופת הכיבוש הצרפתי היו טרוריסטים ששרפו חנויות הטמינו
פצצות וירו במשתפים. עוצר כל לילה , הגברים היו ישנים בבניין שלנו בו התפללו
לסליחות , הקרובים יחסית עברו מגג לגג עד שירדו אילנו. בין השכנים הייתה
משפחת קרוצי שחלק מהצאצאים זמרים מפורסמים. לא פעם ניסו ערבים לפרוץ בלילה
למתחם המגורים שלנו , רק הערבי שהיה ישן בכניסה מנע מהם מלפרוץ פנימה.מבט על העבר
מלמד ,שהיחסים בין בעל הבית הערבי ומשפחתו לכל הדיירים שכולם היו יהודים ,היה
טוב ואין מילה רעה לומר, אבל לפני המאורעות שהזכרתי ,הוא לקח כל משפחתו בלי
להזהיר אותנו או ליידע, כי מתחילים צרות וכך נעלם לכמה חודשים עד שנרגע המצב.
מיד אחרי זה עזבנו השכונה למקום יותר בטוח וקרוב לתחנת משטרה. המבוגרים שנכחו
הצטיידו בסכינים ונשק קר אחר להתגוננות על כל צרה שלא
תבוא. באותה תקופה היו
השוטרים צרפתים .לסיורים בשכונות היה שוטר צרפתי אחד חמוש בנשק וחבורה של
שוטרים מקומיים אנלפבטיים בשם
" שבקוני",עם מדים שונים מהמשטרה הרגילה
ומצוידים בנבוט בלבד, המקומי שידע מעט קרוא וכתוב התקבל
כשוטר. שתי עיירות בשם " כריבגה " ו " אואדזם" המקומיים עשו פוגרום ביהודים והיו
מספר לא זכור של נרצחים. והייתה בריחה המונית של כל היהודים באותם
עיירות. דודתי אף נפצעה בקזה
מפיצוץ של מטען חבלה. פרט לצבא צרפת הלבנים
,היו גם חיילים סנגלים שחורים שהשמועה אומרת שהם מאוד אכזרים , ועוד סיפרו
לנו כילדים שאם רוצים לעצבן סנגלי , לומר לו "
TU MANGE DU
HAOU HAOU" אתה אוכל עכבר (כך
הבאנו .) הערבים היו עושים
הפגנות נגד הצרפתים ונגד המשתפים הייתה קריאה שצעקו בקצב " אואלה תתמותו בקנביל ילבייעה" אואלה תתמותו בלמסדס
ילבייעה" פירוש ,באלוהים
שתהרגו באקדח יה משתפים וכ"ו היה אופוזיציונר
שהוזכר בהפגנות למפלגתו קראו " אלאיסטיקלל"
והיו צועקים " זעימונה סיאסי , סידי עלל אל
פסי" מיום שהוחזר המלך
ביום העצמאות של מרוקו. אין
בית ללא דגל ואין אדם או ילד שיעבור ברחוב ללא תמונה של המלך על הבגד או בד
אדום ירוק. מות המלך
מוחמד החמישי.
כשהמלך נפטר , הייתי
בטקס חתונה כנער מקהלה בבית כנסת אל "אוהרניים" נקרא" LE TEMPLE ALGERIEN"
הופסקה הנגינה של העוגב, וביקשו מאיתנו להתפזר לבתים מהר, השעה הייתה בערך
חמש אחרי הצהריים. היהודים אחוזי פחד
התאבלו בפומבי יותר משהערבים שהיו בהלם, עשו תהלוכות, היה איזה שבוע שלם של
אבל עד שנקבר המלך . מולאי אל חסן הפך חסן תאני (השני) הייתי עם
החברים מהמקהלה לבושים בשמלה וכובע עם פונפון כמו כמרים, בתהלוכה של מספר
קילומטרים ,וקראנו בכל רם תהילים, אפילו הופענו בתצלום גדול בעיתון
. בכל בית רוב הזמן היו
המים פל "קפטירה" על האש של " המזמר" כל מי
שבא התקבל בברכה . תה עם נענע או שיבה "מהבראד",
טקס קבוע למזוג בכוס הראשונה ולהחזיר חזרה לקומקום ורק בשניה אפשר
לשתות אחרי שהתה נמזג מגבוה כדי שיעשה קצף.,ועוגות בשפע. הקפה היה בעדיפות
האחרונה ככל הידוע לי.
|
|
אתר קוסקוס- עמוד
ראשי |