איך שהשמים מתקדרים.עובר המטבח המרוקאי מהפך.

את המחבתות והסירים הקלילים מחליפים קדרות וסירים כבדים. האור דולק קבוע במטבח וריחות מטריפים מגיעים בגלים לשאר חלקי הבית.

הראשון מככב מרק העדשים הכתומים. אחריו במצעד מצקצקת דייסת "לחשו" או "לסמיד" כפי שאנו מכנים בבית.

ככל שהחורף מאיים כך המרק נעשה יותר סמיך. ומגיע תורו של מלך המרקים החריפים המאיימים בחזרה על הקור, הלוא הוא "לבש'אר" -  מרק הפולים היבשים הקטנים, עם החריפות, הכואבת מענגת שלו.

כמובן שאחריו, מדדה המרק המוזר ביותר, שהוא " אטפי"....A T F I - מין מרק חריף עם רביחת קמח.

שלא לדבר על מרק חומוס בליל שישי אחרי מנת הדגים החריפים - או מרק האפונה היבשה

 המרק- מהווה תפקיד חשוב בתפריט הסועד. בדרך כלל הוא מלא בתוכן וכמעט שלא ניתן לראות מרק צח בין מגוון המרקים של המטבח המרוקני למעט מרק הביצים בפתיחת הצום של יום הכיפורים.

מרק החרירה נאכל בצאת יום הכיפורים ומכיל עדשים וחומוס המכילים ברזל ומזינים לאחר הצום. רוב המרקים מכילים גם בשר ולפעמים הוגשו כארוחה משביעה בליווי לחם.

ישנם מרקים מיוחדים לחגים כגון: מרק הירקות העשיר לקוסקוס של ראש השנה, מרק פול בפסח, מרק החרירה שהוזכר ועוד.