| |||||||||||
 |
| |||||||||||
|
|
פנטאזיה במרקש וחפלת טאג'ין בקזבלנקה/ניסן לב-רן שלושה דברים שמעולם לא קרו לי, התרחשו
בבת אחת. פעם ראשונה בחיי
דרכה רגלי בקזינו. פעם
ראשונה בחיי בוצע בי מעשה מגונה, מה שמכונה מסג' (מקצועי). פעם ראשונה בחיי חלקתי חדר בבית מלון במשך עשרה לילות עם חתיכה משגעת שלא היתה בת זוגי. היה זה באחד מביקורי במרוקו. עבודתי מביאה אותי לעיתים קרובות למדינות ואתרים שונים ומשונים וממלכת מרוקו היא אחד מהם. מעולם לא עלה בדעתי שאבקר בפיליפינים או ביוגוסלביה למשל ומרוקו היתה עוד מילדותי רק חלום בלתי מושג. החיים הנם יותר חזקים מכל דבר אחר וכבר בקרתי בבית משפחת אימי בפאס שבמרוקו וחויותי שם טרם הסתיימו כנראה הוטל עלי ניהול פרוייקט ממשלתי גדול במרוקו ובמסגרת המשימה לזכות בו, מצאתי את עצמי מגייס למטרה זו אפילו את סבתי עליה השלום. היותי הנכד הצבר הראשון ובזכות המגורים בצמידות לסבתי, היתה העיברית השפה השלישית שלי. בשנות ילדותי הראשונות שמעתי בבית צרפתית (המכנה המשותף של אמא ממרוקו ואבא מפולין שעלה ארצה לאחר השואה דרך צרפת) אך בעיקר ערבית מוגרבית שהיא השפה המדוברת במרוקו. למעלה משלושים שנה לאחר פטירתה של הסבתא לא "יצא לי" לשמוע, שלא לדבר על לדבר ערבית. והנה אני מוצא את עצמי בפגישות רשמיות עם גורמים ממשלתיים רשמיים של ממלכת מרוקו, שותה תה נענע ומשוחח בחופשיות במוגרבית שוטפת טבולה בצרפתית כנוהג המקום. תה נענע:"בראד" (קומקום מרוקאי כסוף, בד"כ מונח על גבי טס תואם) מלא בענפי נענע, הרבה (הרבה אמרתי) סוכר, תמצית תה (אצלנו בארץ אפשר אפילו בלי תה) ומעט מים רותחים – אלו הם כל המצרכים אבל חשוב לצקת את התה אל הכוסות (ירוקות או כחולות עם עיטורים מוזהבים) מגובה רב.מומחיותו של המלצר או בעלת הבית המארחים נמדדת בגובה הצליפה לכוס מבלי להתיז החוצה אף טיפה. המזיגה הראשונה היא רק לשם בדיקה, תוכן הכוס מוחזר ל"בראד" ורק המזיגה השניה ניתנת לשתיה. המטרה היא לבדוק את צבע התה וגם לתת לאורח להריח את הנוזל המתוק הזה ואת ריחה של הנענע הטריה. ובכן לאחר שלושה מסעות מרתקים למרוקו, הפעם מצטרפת אלי חברתה של אשת חברי – מ'. מ' רווקה בת 28 וחתיכה אמיתית. אנו מכירים כבר משני טיולי ג'יפים. בטיול השני שבוע לפני נסיעתי אני נשאל למעשי ומספר על מרוקו ו-מ' מודיעה שהיא מצטרפת. ואני לא יודע אפילו את שם משפחתה עדיין. אני נרמז על קשר לא מוצלח שלה עם גבר גרוש שהסתיים זה עתה ומתבקש בעדינות להזהר בכבודה. מילת כבוד ובעיקר חשיבות החברות עם הטוב בידידי משכבר הימים ויוצאים לדרך. כלל ברור במדינות המגרב קובע שאין עסקים
מתנהלים אלא באמצעות קשרים ויחסים טובים עם אנשי מפתח. לכן אנו מתאחסנים
כתמיד במלון יוקרתי הידוע כמשמש אנשי עסקים ופעם אף שימש כבית הארחה של המלך.
במלון הזה נוהגים ללון סלתה ושמנה של קהיליית העסקים, צמרת אנשי הממשל כולל
שרים בהווה ולשעבר ושרים לעתיד. פעם אחת אפילו ראיתי את אחיו של אסד האב
(נשיא סוריה לשעבר) עם משפחתו וקהל שומרי ראשו הסמויים והגלויים
בלובי. לא ניתן לדעת אם היושב מולך בלובי אינו אלא נציגו המקומי של שיח' סעודי או מליונר לבנוני – דבר אחד משותף לכולם: בנות לוויה. אני כבר מכיר לפחות שתיים מבנות הלוויה הקבועות של שניים מבאי המלון הזה הקבועים אך כדי להבדיל אלפי הבדלות את מ' מצל צילו של כתם דומה היא מוצגת שם כ"בת דוד" שלי. רק הגנה על כבודה העניקה ההברקה הזו. שכשלעצמה יעילות השקר בו משתמשים כבכל אמצעי אחר כאן בכפר טודרה, היתה תפאורה מתקבלת על הדעת כשלפתע פתאום צונחת לה בת טובים צעירה ותוססת בלווית גבר הנראה בן גילו (חמישים, מה שנותר משערו - כסוף). בין לילה הופכת הלבנבנה החתיכה הזו שמעולם לא עזבה את גבולות הארץ לחביבת קהיליית העסקים הבינלאומית בקזבלנקה ("קאזה"). נוהג המקום להפגש בנשיקות (אחת בכל לחי לפחות) ולכן ממהרים כולם להפגש ולהפרד (נוהל הנשיקות בפרידה כמו בפגישה) רק במטרה להפגש שוב במקום הבא וחוזר חלילה נוהל פגישה ופרישה ונשיקות. מ' הופכת בקלי קלות גם לחביבת כל הצוות הבכיר של הנהלת המלון וכולם רוצים בטובת הנערה החייכנית וטובת המראה ומה הפלא שעזיז מנהל הקבלה מקפיד להזמין אותנו למסיבת קוקטייל של נבחרת הלקוחות הקבועים שם אנו זוכים לתשומת לב מיוחדת והשמועה אומרת שמנהל המלון ומנהל רשת ה Meridien בצפון אפריקה הובאו במיוחד לפגוש אותנו, רוצים את קרבתי, אני איש העסקים הגדול אלק – הכל בזכותך מ'. מ' היא חתיכה אמיתית, זו עובדה. היא לבנה
ולובשת הפעם רק שחור. מכנסי הטייטס (לא מבין מדוע מכנים אותם מכנסיים לדעתי
אלו לא יותר מגרבי נילון) הדוקים מוסיפים המון חן אך גם מושכים עיניים
סקרניות כמעט חודרות את חרירי הבד המדהים הזה הנצמד כל כך לגוף נהוג שאשה במרוקו לובשת כמה שכבות ביגוד ועל הכל היא חייבת לעטות גלביה כדי לשבור לגמרי כל צורה של גוף אישה. צריך להשאיר מקום להמון דמיון והנה במקרה דנן לא בקושי מבחינים בין חרירי הטייטס בחוטיני הדקיק. מי לא יזיל ריר? שיקום! חוטיני במרוקו זו לא רק אטרקציה זו כבר מטרה. כל שוטטות ברחוב או טיול בשוק מתנהלים כמעט כמו קרב. צריך מאד להזהר בחציית כבישים אבל לא להקל בדינם של עוברי אורח רגליים הרואים מרחוק את הלובן, את הצורה הנשית על קימורי ובליטות כל אבר. צעיר או מבוגר ממול, לא יפספס הזדמנות לנסות לגעת או להתחכך כאילו במקרה. אני מקבל נזיפה ואת הדין וטורח לגונן עליה בגופי. מרכין ראש בהכנעה ובפעם הראשונה שובר את השבועה שלא אגע בה. מעתה אנו מתהלכים ברחובות חבוקים – ועיני סוקרות את השטח בתצפית ארוכת טווח כדי לצוד את החרמנים וללכוד אותם בעיניים ומבטי לא מתפשר: "דירו באלכום" היא שלי! שלוש ארוחות ביום הן דבר בלתי נסבל כמעט,
עשרה ימים כלומר שלושים ארוחות ועוד במרוקו זו כבר כמעט הזמנה לחדר
מיון. אך הצעירה חטובת הגו עושה פעילות
ספורטיבית ואירובי כל השנה, עושה רק טוב לתיאבון כשהיא נהנית בכל ארוחה ואף
פעם לא עושה את הפוזה של מה יהיה על הדיאטה להיפך היא אומרת שלא יזיקו לה עוד
שני קילוגרם או שלושה ומפגינה שרירי בטן חזקים אותם אני מנסה ללחוץ ללא הצלחה
כאילו לחיצה בבטון. ארוחת הבוקר כאן עשירה ומגוונת, החל
ממסלול החביתה המוכנה לפי דרישותיך וכאוות נפשך, נקניקיות, חצי עגבניה
ופטריות בתנור והכל עם מיץ תפוזים סחוט וטרי (מסלול אנגליה סטנדארט).
או אולי חפצה נפשך במסלול המופלטה, אשה
בלבוש מסורתי מכינה את המופלטות לנגד עיניך, טובלת אותן בחמאה ודבש וחבל על
הזמן... בכל מקרה אל לך לפספס את מגוון הפירות
הטריים, כל פרי עם מיציו בקערה נפרדת. ודגני בוקר אמרתי? מומלצים בתוספת
תאנים ותמרים קצוצים ומוגשים בקערת חרס עם דבש כיד המלך. לא אצלנו. אחמד שלנו מוזמן להצטרף אלינו לארוחה ואפילו זוכה למקום ישיבה לצידה של מ' – למרות מחאות וזקיפות גבה של מארחינו המקומיים. אחמד זוכה ליחס שווה ומקרין את תודתו בכל פעולה מפתיחת דלת, סחיבת מזוודות (הוא מתעקש) ועיניים של איש חם וטוב לב, צנוע ונמנע להישיר מבט, תמיד משפיל מבט כשהוא מדבר. המתנה שהוא קיבל בתוספת לתשלום עבור שירותי ההסעה שלו היתה כבש. כן, חג הקורבן המוסלמי מחייב כל ראש משפחה לשחוט כבש אז אישתו קבלה בושם ליום הנישואין שלהם וגם כבש חי כדי "לעשות את החג". אנחנו נסתפק ב"טג'ין". זהו בעצם שם כללי של תהליך הבישול, של הכלי המיוחד בו מתבשל התבשיל ומשמש גם להגשה ושמו של כל תבשיל מרוקאי טוב מתחיל בטאג'ין. כל מסעדה מכובדת מציעה בתפריט לפחות שלושה סוגי טאג'ין. טאג'ין (הכלי) מהודר יותר ככל שהמסעדה טובה יותר וכאשר אנו סועדים את ארוחת הפרידה מאחמד בלילה האחרון לשהותנו ב"קאזה" זהו טאג'ין עוף לימונים וזיתים ירוקים ולידו טאג'ין קוסקוס ענק. הטאג'ין (הכלי) הינו כלי חרס בעל צורה קונית ואטום מפאת משקלו. זהו בעצם סיר לחץ פרימיטיבי האוגר את כל תשומות התבשיל ולא מבזבז אף טיפת מיץ, שמן או מרכיב אחר ולכן משמר את טעמיו של הכבש או העוף בצורה מיוחדת. והריח המתפשט בחלל הבית? חבל"ז. הטאג'ין (צורת הבישול) הוא תהליך בישול
איטי מאד. לכן לא ניתן לבשל בטאגי'ן אלא על גבי פחמים. הבישול נמשך שעות
ומתחיל בתחילת יומה של האישה. האשה היא המבשלת אך גם המגדלת את הירקות בחצר
או הרוכשת את המצרכים בשוק המקומי. טאג'ין או תבשיל אחר שבושל היום יאכל
היום. אין הקפאה וחימום חוזר במיקרו גל. הטאג'ין שלנו יבושל בסיר לחץ מודרני ועל גבי להבת
גז ביתי אך ההגשה בטאג'ין (הכלי) היא חובה. זהו כלי ששומר על חום תכולתו גם
לאחר זמן רב מפתיחתו. המצרכים הדרושים: עוף לא קטן או 8 שוקי
עוף כמה שיותר זיתים שבורים (חצי ק"ג) לימונים כבושים חתוכים גס - ארבעה חמישה
לפי הטעם תבלינים: כורכום, פלפל
שחור שיני שום כאות
הנפש 3 בצלים לפחות פטרוזיליה קצוצה שמן ההכנה: את הזיתים מרתיחים פעמיים שלוש כאשר בכל
הרתחה מחליפים את המים ונפטרים מהגלעינים. אידוי הבצל עם השום בשמן נעשה במחבת נפרדת או
בסיר הלחץ עד לקבלת שקיפות עדינה. בישול העוף בסיר לחץ (מים ושמן) עם השום והבצל
הנ"ל כשעה. פתיחת הסיר
והוספת הלימונים והזיתים ושאר התבלינים המשך בישול על אש נמוכה כחצי שעה
נוספת. אין להוסיף מים או
שמן יתר על המידה המתבקשת על פי תכולת הסיר ויש להשתמש בכל האינטואיציה
האפשרית לצורך כך. ההגשה:
בטאג'ין גדול ממנו כל אחד לוקח לצלחתו ככל שעולה על דעתו כמה פעמים שנדרש.
המנה מוגשת עם טאג'ין קוסקוס בנפרד או
בתוספת ירקות מאודים קלות או שניהם מי בכלל צריך
יותר.
|
|
אתר קוסקוס- עמוד ראשי |
