|
 המוסיקה המרוקנית
המוסיקה שניגנו אבותינו במרוקו היתה למעשה מוסיקה
מרוקנית ומהמוסיקה היהודית מרוקנית- לא נשאר לצערנו, הרבה מזה. במרוקו, היה
מקובל שתזמורות היו מעורבות מנגנים יהודים ומוסלמים ואפשר לומר שהיתה הרמוניה
בניהם . כשם שיהודי מרוקו היו מקורבים למלך באופן כללי כך היה אפשר למצוא
אותם כנגני חצר המלך- במשרה מלאה.
מוסיקה פאסית:
תערובת
של מוסיקה ערבית ואנדלוסית שהתגבשה בעיר פאס, ומכאן שמה,והתפשטה באזור כולו.
מוסיקה של
תושבי האטלס:
התגבשה באזור האטלס ושונה בצליל, בכלי הנגינה ובהרכבה של
הלהקה.
המוסיקה הפאסית שונה מהמוסיקה המזרחית המוכרת לנו כיום ויש לה
כללים , התאמת מוסיקה לשעות היום והרכב מיוחד. הלהקה נקראת "רבאעאת" ובה נגן "עוד"- כלי פריטה
ובו שישה מיתרים, נגן "רבאב" - כלי פריטה ובו שני
מיתרים בהבדל מרחק של שני ס"מ, ונגן "כמנג'ה"- כינור- שניגנו בו כאשר הוא
מונח על הברך של הנגן.
שני נגנים נוספים שליוו את כלי המיתרים היו: "הדרבוקה"- התוף המוכר וה"טאר"-
מקביל לתוף מרים שאנו מכירים.
לחברי הלהקה היה בדרך כלל עיסוק אחר
והנגינה היתה עיסוקם השני וכשם שאנו יודעים היטב כי היתה ליהודים במרוקו שמחת
חיים ואהבו "חאפלות", ריקודים ושירים אזי הם התפרנסו היטב . היו להקות
המורכבות מגברים אך היו גם להקות נשים ותפקידם היה לבדר את הקהילה העירונית.
הופיעו בתלבושת המסורתית- ג'לביה לבנה וטרבוש וקיבלו כבוד מיוחד
מאותם אנשים שהזמינו אותם שלמעשה ראו בהם את הצלחת הערב כולו ותיהיה סיבת
השמחה אשר תיהיה- הלהקה היתה גורם חשוב להצלחת האירוע.
במוסיקת הרי האטלס
היתה שירה קיצבית אשר לצליליה רקדו הברברים - תושבי המקום. הלהקה היתה מורכבת
מנגן "בנדור"- תוף מרים גדול יותר מהטאר, ה"גמברי"- כינור ובו שלושה מיתרים וגם חליל- כמו זה המוכר לנו היום. באזור זה של מרוקו- האזור
ההררי- הקפידו פחות על הרכב הלהקה והן היו יכולות להיות מעורבות מנשים וגברים
שכן הנשים גם רקדו והישרו אווירה של שמחה בחיי התושבים קשיי היום.
 עוד
על כלי הנגינה והמוסיקה המרוקנית
מוסיקה מרוקנית
ברשת
מוסיקה
מרוקנית אותנטית
רבנים , הלכות
ומוסיקה
מוסיקה מרוקנית, סאלים הללי, סמי אל מגרבי
ועוד
אתר בטנג'יר - תמונות מחזור של כיתות
בבתי ספר יהודיים - מדהים
אתר DAFINA מוסיקה, תמונות מידע כללי ועוד-
אנגלית וצרפתית
|
