| |||||||||||
 |
|
עין רעה/
דויד עייש במרוקו הייתה רווחת
האמונה שכל מה שקורה בחיים מאלוהים, במקרים הקשים ועין רעה במקרה של פציעות
או מחלות. דוגמה אישית. שאלתי את הורי מאיפה
יש לי מספר צלקות של חתכים
בבטן ובידיים. התשובה כי נכנסה אישה לחדר בהיותי תינוק או קטן היא הייתה
עצבנית וצעקה, ובגללה חטפתי הרעלת דם ( ללא בדיקת
רופא) לקחו אותי לאיזו
מכשפה שחתכה להנאתה והקיזה דם, ומאז הבראתי. זכור לי בכניסה לחמם
של בני ישועה בשוק של קזבלנקה (מרשה) ישב או ישבה קבוע משהו/משהי שהייתה עושה
כוויות עם סיגריה בוערת (תת קואי) ואנשים באמונתם שהדבר
מביא להם בריאות גם סובלים והעיקר משלמים כסף. דרך נוספת נגד עין
הרע, מספיק שלא הרגשתי טוב ( אגב עם כל מי שדיברתי אתו והוא נולד וגדל במרוקו
זוכר הדברים) אימי הייתה עושה
"בחור" .הביצוע כזה: היו אז מן תנור קטן
מחימר שניקרה "מזמר" שמים פחם מדליקים ומבשלים עליו. במזמר
מפזרים גרגירים של חומר נשם "חרמל" שהפיץ עשן ריחני, ואימי
הייתה מדקלמת " חרמה חמת אללה" ומפזרת העשן לכיווני.מברכת
אותי ומקללת את גורמי עין הרע. לאחר פיזור העשן,
הייתה שמה באש חומר מינרלי שפעם היינו שמים לעצירת דימומים שלאחר גילוח, בשם
"שב" גוש קטן מזה נזרק לאש מהחום היה מתעוות, ומקבל כל מיני
צורות . מוצאים מהאש ומניחים אותו בקערה עם מים .לאחר קירור מוציאה אותו
וכמובן תמיד הצורה מזכירה עין , והתגובה " יאה שוף דיק עין
איתכרזלהום" ( כן תראה את העין שתצא להם) אם מישהו עשיר או
בולט בפעילות כל שהיא היו אומרים " סיר בלחמסה עליכ" לך חמש
עליך.נגד עין רע. אימי אף פעם לא אמרה
לשומעיה המילה חמסה שלא יפגעו. למשל
חמש לירות ,היתה אומרת "ידיכ"דל לירות .ידך של
לירות. חמש עשרה הייתה "ידיק אועשרה"
כשלא הייתה ברירה
ונאלצת לאומר בפירוש "חמסה" היא מוסיפה המשפט " בלה
תכמיס פי אוזהה שמעין" בלי חמסה בפני השומעים.
לאלה שאמרו המילה
והצד השומע בטוח שנאמרה בכוונה לפגוע היו עונים "יתר מינק אותזי פל
חייט" בתרגום חופשי תעוף ממך ותגיע לקיר . העיקר לבטל הקללה וכל
האמצעים ( בתשובות) כשרים. אני מאלה שישנו עם
סכין ומלח מתחת לכרית שנים רבות גם כסגולה נגד עין
רעה. לסיכום ביניים אפשר
לומר, שהחיים הפשוטים של אז
במרוקו, היו טובים ,שקטים,לא חומרניים, הדאגה הייתה להביא פרנסה ולחיות
נטו.
|
|
אתר קוסקוס- עמוד ראשי |